601פסטיבל א ז'אנר-תמונע ת"א601 תמונות-אלי ליאון זאת השנה החמישית שפסטיבל א ז'אנר מתקיים. יש בפסטיבל זה חיבור של אמנויות שונות שאין כל קשר ביניהם פרט לעובדה שכולם נחשבים לאמנות. הפסטיבל משתדל לתת במה לשינויים החלים בשטח באמנויות השונות על ידי פריצת המקובל וחיפוש דרך חדשה של יוצרים להביע את עצמם. קשה במבט ראשון וחטוף לקלוט את כל הרעיונות החדשים שבפסטיבל ואת כוונת כל המציגים ללא קריאת ההסבר בתכניה , כי הכל חדש, הכל לא מקובל, הכל נראה לצופה מוזר לכן החלטתי הפעם להעתיק משפטים רלונטיים ומענינים מהתכניה המתיחסים לחלק מהמופעים והאירועים שראינו משך כשעתיים וחצי בפסטיבל. יש לציין שהפסטיבל נערך בכל אולמות וחללי תיאטרון תמונע והוא זוכה לקהל סקרני רב בעיקר צעירים ולרוב נשים(לפחות במועד שאני היתי). הנני מצרף סידרה של תמונות שצילמתי כדי שימחישו ביתר בהירות את מה שראינו. ראינו ארבע עבודות במה וארבע עבודות גלריה כשכל אחת מהן עסקה "בחיפש אחר בניה של שפה משותפת, שפה שהיא יחסים של חיפוש,התמסרות ותלות."מפגש בין אנשים בחסות היצירה" כדברי יאיר ורדי שיחד עם נאוה צוקרמן היו היוצרים. ביצירה "האם לחיות יש זיכרון" מאת דרורי וגיא שרף ראינו מכשירים נעים,הקמת אוהל,מיצגים והתרחשויות שונות ללא קשר ביניהם.רעיונות שלא תמיד אפשר היה להבינם אך הכל היה מענין, לא צפוי, חריג ביחודיות שלו. וכך נכתב בתכניה"אוביקטים שנוצרו בהשראת מוסיקה,מוסיקה שנוצרה בהשראת אוביקטים,חיות מכניות,טבע דיגיטלי ונופים דמיוניים" מתוך היצירה "ישבו ויעלו שאלות של :הנפשה ותודעה,הרהורים של טכנולוגיה ,טבע ומיתוס". ביצירה נוספת "יובל מסקין מעשן ומדבר"בבימוי רועי נווה ובביצוע יובל מסקין שמענו שיר עם החלפת דפי הסיומות שלו,אופנוען יפני בקרקס .כן ראינו את הבובה אלמור בפעולה ועוד הרבה התרחשויות שונות. הסבר בתכניה-:..."עשרות סיטואציות ורגעים ...אין טקסט קבוע אין רצון ומעצור אבל יש כוונה לנסות לענין את הקהל" בזאת הם הצליחו.מאוד רב תחומי,מגוון,חריג ביותר. בלובי על מסך ואוזניות חוברו שתי גיטרות שחולקות את אותם מפתחות כיוון המיתרים. האיזון מופר. מופע אחר "טפל בי"מאת תכלת ויסטוב הנו מיצג חלל המורכב משלושה חדרים והקהל מוזמן לקחת חלק ולטפל בדמות שבחדר או לצפות מבחוץ במתרחש. באולם הוקרן סרט על מסעה של אישה להחליק לנעליים המתאימות "מחוץ למסלול" מאת כנרת מקס. "...תחושת האיבוד מובילה לטשטוש ההפרדה בין מציאות לדמיון... בDEAD HAPPY מאת שיר פרייבך"הוא הבטיח להשאיר אותי אלמנה וקיים את הבטחתו" זאת חקירה פלילית של ...מי שמבקש להפר את המציאות בה הוא מתקיים". לסיום ראינו את "צ'יקוס"מאת אריאל אפריים אשכל ומאיה דוניץ .מה שראינו עסק באיכויות שונות של הגוף .שמענו קולות שונים ומשונים,שימוש ברמקולים אלחוטיים ופס קול האלקטרוני של היצירה. מפגש בין גוף לסאונד. מאוד צבעוני, מיוחד ,יפה ומוגש בטוב טעם. כפי שנאמר לנו זה קטע ממופע שלם המוצג בתיבה ביפו. לראות או לא לראות:פסטיבל שנתי קבוע.קטעים מענינים ,מסקרנים, משונים וחריגים ביותר. כנראה שזה יהיה תיאטרון העתיד.ימים יגידו... נכתב על ידי displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret") elybikoret-אלי ליאון , 30/1/2010 19:16
